בזריחה ירד שלג והתפללתי שהוא לא יפסיק. "אריאל לנצח" התפללו לשמש כיאות למי שראו מזג אויר אפרפר מספיק. מהשמים רחמו עלי וככול שנקפו השעות טיפות מים ארוזות כגבישי אהבה צנחו עלי ועל כל עולי הרגל במקדש הדולומיטי. התייצבתי בגונדולה (שנקראה כשהייתי טירון "מעלית", אתן יודעות כמה סוגי מעליות יש? ולכל סוג שם ושם חיבה) מוקדם כדי להאריך את זמן המקלחת משמיים. ראיתי את ליאור, מצוות העסקה בפגישתי הראשונה טרוטת עיניים להיפגש עם משפחתה ונזכרתי בפגישתי הראשונה עם גולש ישראלי מנוסה לפני כחצי יובל שנים. [הספור על ע.גולשרלי] אך לפני זה נספר לכם על העסקה. ואם זה ישמע לכן כגלישה מהנושא-זה אכן כך. עוד לפני הבמבה הראשונה שהם חילקו באמצע הדרך ממזוודה ענקית כסופה, הרגשתי שעשיתי עסקה מצוינת. מהבמבה כבר הייתי לקוח שבוי. למזלי, אף אחת מכן כנראה לא תוכל לעזוב את עיסוקיכן בהפקה ולבוא לעבוד בצוות העיסקה בסלה-רונדה כי יש עדיפות לשמות עם "ל" ו-"ר". היותך תאום או מקורב לתופעת הביצית הכפולה שצומחת להיות לא אח מעצבן אחד אלא שניים, מקפיץ בתור לקבלת העבודה. כמו כן יש לנו ליאור כבש שחור, יש כבשה שחורה ולירון שהעבירה הכנה לשיעור, אך לא נקדים מאוחר.
במעלית קיבלתי איתות מהקריבים שקצבת השפגאט שלי אוזלת. הקריבים , שמתוקף היכרותנו הקצרה והעמוקה קיבלו הרשאה להורות על שינויים מידיים, גזרו את דין השבט. התכוננתי להיפרד ממגלשי.
באופן מכובד, שאפילו תמתמ תעריך. מה שאומר להצביע על מקום במפה, להגיד אני רוצה לשם ולחזור משם ולא במונית. הניווט, כל עוד לא חורגים מהמסלול כמו לפני יומיים, עשוי מסימנים כך שילד שטס מימינך, אביו השיכור כבר משלוש עצירות שרודף אחריו יוכלו להבין ובמהירות. פשוט ללמידה כמשחק מחשב אבל לוקח המון שעות תרגול להפנים.
בדרך חזרה החל לרדת שלג והראות החלה להיחסם. בדיוק כמו שאני אוהב; כל ירידה היא השלכת הגוף לתהום האבדון. השלג שינה את המוכר וכמו מסך שנסגר בסוף המערכה הראשונה, נפתח למערכה שניה. מאי שם בקע אחד מלהיטי העבר. הטבע מוציא את הרומנטיקה מתוכנו
[השיר ביוטיוב משמש פס קול לסיפור שלם בסגנון החביב על כבשן]
ועוד דברים מסתבר, כי זה היה השיר הבא שבקע מאי שם
חזרתי לנקודת ההתחלה, הלכתי לנדנד לרנטה מההשכרה של העסקה, נפרדתי בדמעות מנעלי נשימה 770 הלבנות שלי, ממגלשי הסלומון סקרים (ייייייאאאאאאאאאאאאאאאא), מקלות הראש ועברתי לעולם של הצעירים
את ההקדמה עשתה לי לירון מהעסקה שהרימה את הכפפה ונתנה לי סנובורד 100, הקדמה לסנובורד 101 השעור הרשמי של מחר. דניאל דניאל הדגים קשירת נעליים וגרר אותי, מילולית במישור שהוביל לירידה. הוא וידא שוב שזה מה שאני רוצה לעשות ושחרר אותי לחופש, שזה לאדמה אחרי שתי שניות מחבק את השלג מלמעלה למטה
הבטחתי סיפור ואקיים: ע.גולשרלי, שם בדוי, שמספר שנים מאוחר יותר שינה לחלוטין ענף קולינארי בישראל, למד ניפוח סוכר באלפים. הוריו, ילידי ישראל באו לבקרו וניצלו את ההזדמנות לחופשת הסקי השנתית שלהם. מהיום שגילה שאנו גם באזור היה נמלט מציפורני הוריו שהיו מזן ה-8 בבוקר על המעלית ראשונים בתור. כשנפגשתי איתם ראיתי פעם ראשונה ישראלים מזן מופלה של אנשי שפלה אחוזי נשמת אויר הרים צלול כיין, אוהבי שלג הכלואים במדינת שמש. למשמע כמות דוברי העברית (ורוסית מתובלת בעברית) פה, חברי הזן יצאו מהארון הישראלי מוכה השמש המסנוורת ובגדול, חלקם ניתן למצוא מפזזים עם החשפניות על שולחן הבר באפרה-פרטי.
במעלית קיבלתי איתות מהקריבים שקצבת השפגאט שלי אוזלת. הקריבים , שמתוקף היכרותנו הקצרה והעמוקה קיבלו הרשאה להורות על שינויים מידיים, גזרו את דין השבט. התכוננתי להיפרד ממגלשי.
באופן מכובד, שאפילו תמתמ תעריך. מה שאומר להצביע על מקום במפה, להגיד אני רוצה לשם ולחזור משם ולא במונית. הניווט, כל עוד לא חורגים מהמסלול כמו לפני יומיים, עשוי מסימנים כך שילד שטס מימינך, אביו השיכור כבר משלוש עצירות שרודף אחריו יוכלו להבין ובמהירות. פשוט ללמידה כמשחק מחשב אבל לוקח המון שעות תרגול להפנים.
בדרך חזרה החל לרדת שלג והראות החלה להיחסם. בדיוק כמו שאני אוהב; כל ירידה היא השלכת הגוף לתהום האבדון. השלג שינה את המוכר וכמו מסך שנסגר בסוף המערכה הראשונה, נפתח למערכה שניה. מאי שם בקע אחד מלהיטי העבר. הטבע מוציא את הרומנטיקה מתוכנו
[השיר ביוטיוב משמש פס קול לסיפור שלם בסגנון החביב על כבשן]
ועוד דברים מסתבר, כי זה היה השיר הבא שבקע מאי שם
חזרתי לנקודת ההתחלה, הלכתי לנדנד לרנטה מההשכרה של העסקה, נפרדתי בדמעות מנעלי נשימה 770 הלבנות שלי, ממגלשי הסלומון סקרים (ייייייאאאאאאאאאאאאאאאא), מקלות הראש ועברתי לעולם של הצעירים
את ההקדמה עשתה לי לירון מהעסקה שהרימה את הכפפה ונתנה לי סנובורד 100, הקדמה לסנובורד 101 השעור הרשמי של מחר. דניאל דניאל הדגים קשירת נעליים וגרר אותי, מילולית במישור שהוביל לירידה. הוא וידא שוב שזה מה שאני רוצה לעשות ושחרר אותי לחופש, שזה לאדמה אחרי שתי שניות מחבק את השלג מלמעלה למטה
הבטחתי סיפור ואקיים: ע.גולשרלי, שם בדוי, שמספר שנים מאוחר יותר שינה לחלוטין ענף קולינארי בישראל, למד ניפוח סוכר באלפים. הוריו, ילידי ישראל באו לבקרו וניצלו את ההזדמנות לחופשת הסקי השנתית שלהם. מהיום שגילה שאנו גם באזור היה נמלט מציפורני הוריו שהיו מזן ה-8 בבוקר על המעלית ראשונים בתור. כשנפגשתי איתם ראיתי פעם ראשונה ישראלים מזן מופלה של אנשי שפלה אחוזי נשמת אויר הרים צלול כיין, אוהבי שלג הכלואים במדינת שמש. למשמע כמות דוברי העברית (ורוסית מתובלת בעברית) פה, חברי הזן יצאו מהארון הישראלי מוכה השמש המסנוורת ובגדול, חלקם ניתן למצוא מפזזים עם החשפניות על שולחן הבר באפרה-פרטי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה